החלטה בתיק עע"ם 5937/13

           זוהי בקשה לסעד זמני במסגרת ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ש' גדות) מיום 22.7.2013, בו נדחתה עתירתו לקבלת מקלט בישראל.

1.        המבקש, יליד שנת 1971, הוא אזרח סרי לנקה המשתייך לטענתו לעדה הטאמילית. ביום 1.4.2007 נכנס המבקש לישראל דרך נמל התעופה בן גוריון באשרת תייר מסוג ב/2, ועימו אישה ונער שהתחזו כאשתו ובנו. בבדיקה שנערכה על-ידי ביקורת הגבולות התברר כי השלושה נושאים דרכונים מזויפים, ובירור שנערך מול הנציגות הקנדית בישראל העלה כי מדובר בדרכונים גנובים השייכים לאזרחים קנדיים. בתשאול שנערך לו טען המבקש כי הוא ומשפחתו ברחו מסרי לנקה בשל רדיפתם על ידי הממשלה על רקע השתייכותם למיעוט הטאמילי. עוד טען המבקש כי חלק מבני משפחתו קיבלו מעמד של פליטים בקנדה ובשבדיה, כי אחיו החי בקנדה השיג עבורו את הדרכון המזויף שעימו נכנס לישראל וכי בשל הסכנה הנשקפת לחייו הוא אינו יכול לשוב למולדתו - שם נותר דרכונו האמיתי. בתום ראיון שנערך למבקש במתקן המסורבים הוצאו נגדו צווי הרחקה ומשמורת, וביום 5.4.2007 אישר בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: בית הדין) את הצווים. בחלוף כחודשיים נערך למבקש ראיון בפני נציבות האו"ם לפליטים בו הודה כי אשתו וילדיו האמיתיים נמצאים בסרי לנקה והם אינם אלה שנכנסו עימו לישראל. נציבות האו"ם לפליטים ביקשה את שחרורו של המבקש ממשמורת על מנת להוסיף ולבחון את בקשתו לקבלת מקלט מדיני בישראל וביום 20.9.2007 הורה בית הדין על שחרורו של המבקש מן המשמורת בה הוחזק.

           בחלוף כשנתיים, ביום 10.8.2009, עוכב המבקש לאחר שעבד ללא אשרת עבודה מתאימה ובעקבות כך הוצאו נגדו באותו היום צווי הרחקה ומשמורת חדשים. ביום 10.11.2009 נערך למבקש ראיון זיהוי ביחידת המסתננים ומעברי הגבול ולאחריו הונפק לו רישיון ישיבה זמני בהתאם לסעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, אשר הוארך מעת לעת. ביום 11.12.2011 נערך למבקש ראיון בחינה מקדמית למבקשי מקלט ביחידת תשאול וזיהוי מסתננים ובחלוף מספר ימים הודע לו כי בקשתו נדחתה וכי עליו לעזוב את ישראל בתוך שבוע. בעקבות החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים בבקשה לקבלת מעמד של פליט בישראל.

2.        בפסק דינו מיום 22.7.2013 דחה בית המשפט קמא את העתירה בקובעו כי המבקש אינו עומד בקריטריונים הדרושים להכרה כפליט ולא הצביע על "פחד מבוסס היטב" מפני חזרה לארצו, כדרישת האמנה בדבר מעמדם של פליטים (להלן: האמנה). בית המשפט פירט את טענותיו של המבקש בדבר הסכנות הנשקפות לו בארצו, והדגיש כי המבקש הצהיר שאינו מעוניין להישאר בישראל וכי הוא מבקש לעזוב לכל מדינה אחרת שאינה סרי לנקה. בית המשפט הוסיף ועמד על סתירות שהתגלו בגרסאות שהציג המבקש בראיונות ובתשאולים שנערכו לו, בציינו כי בכך יש כדי להטיל צל כבד על אמינותו. בהקשר זה ציין בית המשפט את גרסתו הבדויה של המבקש לפיה האישה והנער שהתלוו אליו עם כניסתו ארצה הם אשתו ובנו - גרסה שבהמשך הודה כי אינה נכונה. עוד ציין בית המשפט סתירות ביחס לנסיבות שבהן נהרג גיסו של המבקש - תחילה טען המבקש כי היה זה כתוצאה מאירוע ירי אך בהמשך טען כי הגיס נהרג כתוצאה מהפצצה אווירית. סתירות נוספות בדברי המבקש התגלו בקשר עם העובדה כי שהה בדובאי בין השנים 2006-1998, כעולה מן המסמכים שהציג, בעוד שלטענתו בשנת 2005 נאלץ לעזוב את סרי לנקה עקב ניסיונות סחיטה. בית המשפט הוסיף וציין בהקשר זה כי התגלו פערים בגרסאות שהציג המבקש גם ביחס לתקופה שבה שהה בסרי לנקה לאחר שובו מדובאי וקבע כי המבקש לא הציג ראיה ממשית בדבר סכנת החיים הצפויה לו בארצו וכי טענותיו בדבר סכנה שכזו אינה מבוססת נוכח שלל הגרסאות שהציג ובין היתר נוכח העובדה כי בחר לחזור מיוזמתו לסרי לנקה לאחר שהייה של מספר שנים בדובאי.

           עוד ציין בית המשפט כי טרם כניסתו לישראל שהה המבקש כשלושה חודשים במלזיה ובמצרים אך בחר שלא להגיש בקשה למקלט מדיני באותן המדינות. בית המשפט הוסיף וקבע כי טענת המבקש לפיה אשתו וילדיו עדיין מתגוררים בסרי לנקה עומדת אף היא בסתירה לטענותיו בדבר הסכנה הנשקפת לו ולמשפחתו שם, וכי המבקש לא פנה לרשויות השלטון על מנת לבקש את הגנתן, כנדרש באמנה. בית המשפט קבע עוד כי התנהלותו המתוארת של המבקש - שכללה הסתננות לישראל באמצעות דרכון מזויף תוך מסירת גרסאות כוזבות ועבודה ללא אשרה - נגועה בחוסר ניקיון כפיים ובעשיית דין עצמי וכי לא מצא שיקולים הומניטאריים המצדיקים את קבלת טענותיו. נוכח האמור דחה בית המשפט את העתירה, וחייב את המבקש בתשלום הוצאות המשיב בסך של 5,000 ש"ח.

3.        המבקש מערער על פסק הדין ולצד הערעור הגיש את הבקשה שבכאן, בה הוא עותר להימנע מהרחקתו עד להכרעה בערעור. לטענת המבקש, הוא נמלט ממולדתו בשל סכנה ממשית הנשקפת לחייו על רקע השתייכותו למיעוט הטאמילי וכך נהגו לדבריו גם אימו, אחיו ואחותו אשר קיבלו מעמד של פליטים בקנדה ובשבדיה. עוד טוען המבקש כי האזור בו התגורר מצוי במוקד הקרבות בין הממשלה לאזרחים הטאמילים, ולדבריו משפחתו עברה מסכת ארוכה של איומים וסחיטות ובני המשפחה נפגעו כולם מהפצצה אווירית סמוך לביתם. המבקש מוסיף וטוען כי בשנת 1998 הוא נמלט לדובאי, שם שהה מספר שנים לצורך פרנסתו וכי במהלך שנים אלה הכירה אשתו גבר אחר ומאז היא חיה עימו כך שאין הוא יודע היכן היא וילדיו מתגוררים כיום. המבקש מציין עוד כי עם שובו לסרי לנקה בשנת 2006 תקפו אותו חברי ארגון טרור הפועל בחסות השלטון, ותחת איומים בנשק חם נטלו ממנו את כל כספו ואת דרכונו. בנסיבות אלה נאלץ המבקש, לדבריו, להשיג לעצמו דרכון מזויף ולהימלט מן המדינה. לטענת המבקש הוא הגיע לישראל לאחר שעבר במלזיה ובמצרים במטרה להמשיך בטיסה לקנדה על מנת לחבור אל בני משפחתו המתגוררים שם. מטעם זה, כך טוען המבקש, הוא לא הגיש בקשה למקלט מדיני במדינות שבהן עבר בדרכו לישראל. נוכח הדברים הללו טוען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו וכי גירושו המיידי מישראל לסרי לנקה יעמיד אותו בפני סכנה ממשית ואילו הותרתו בישראל עד להכרעה בערעור לא תסב כל נזק.

           המבקש מוסיף וטוען כי סיכויי הערעור שהגיש טובים וכי החלטת המשיב שלא להכיר בו כפליט הינה בלתי סבירה ובלתי מידתית ואינה נותנת משקל ראוי לנסיבות חייו ולראיות שהגיש לתמיכה בטענותיו. המבקש טוען כי המשיב, כמו גם בית המשפט קמא, ייחס משקל רב מידי ל"אי-דיוקים" ול"סתירות קלות", כדבריו, שהתגלו בגרסאותיו, אותן מסר שעה שהיה מבוהל ומבולבל. עוד טוען המבקש כי המשיב דחה את בקשתו על הסף, ללא בחינה עובדתית מקיפה, אף שבקשה לקבלת מעמד של פליט מחייבת בחינה מעמיקה. לטענת המבקש הוא עומד בקריטריונים להגדרת פליט על-פי האמנה ואף הוכיח כי מתקיים בענייננו "פחד מבוסס" מפני חזרה לארצו. לבסוף טוען המבקש כי אין בעובדה שנכנס לישראל עם דרכון מזויף בלוויית אישה ונער שאינם קרובי משפחתו כדי להפחית מרצינות טענותיו ביחס לסכנה הנשקפת לחייו בסרי לנקה ומשכך הוא סבור כי אין מקום להרחיקו טרם שנשמע והוכרע הערעור.

4.        המשיב טוען, מצידו, כי אין מקום להיעתר לבקשה שהגיש המבקש שכן סיכויי הערעור נמוכים ושיקולי מאזן הנוחות תומכים אף הם בדחייתה. לטענת המשיב, נסיבות המקרה דנן הן חריגות בכל הנוגע לחוסר ניקיון הכפיים שדבק בהתנהלותו של המבקש ובכל הקשור לסתירות הרבות שנתגלו בגרסאותיו. עוד טוען המשיב כי בית המשפט קמא נדרש בפסק דינו לכל טענותיו של המבקש ודן בהן לגופן ויקשה על המערער לתקוף בשלב הערעור את הקביעות העובדתיות שהובילו לדחיית עתירתו. מאזן הנוחות, כך סבור המשיב, אף הוא אין בו כדי להוביל לקבלת הבקשה, וזאת הן משום חוסר ניקיון כפיו של המבקש הן משום האינטרס הציבורי במיצוי ההליך המשפטי שהוכרע בפסק דינו של בית המשפט קמא.

5.        לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

           הלכה היא כי המבקש סעד זמני בשלב הערעור - לרבות ערעור על פסק-דין בעתירה מנהלית - נדרש להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שאם תידחה בקשתו ייגרם לו נזק בלתי הפיך (ראו: עע"ם 798/13 OKAPARA נ' משרד הפנים, פסקה 5 (10.3.2013); עע"ם 5065/13 CHASS נ' משרד הפנים, פסקה 5 (15.8.2013)). שיקולים מרכזיים אלה שלובים זה בזה ומקום שבו שיקול אחד נוטה באופן מובהק לטובת קבלת הבקשה פוחת משקלו של השיקול האחר (ראו: עע"ם 9445/12 מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה נ' גברמיקאל, פסקה 5 (7.1.2013)). זאת ועוד - המשקל שיש ליתן לכל אחד משני השיקולים האמורים מחייב התאמה לאופיו של ההליך ולטיבן של הטענות המועלות במסגרתו. כך, בהליך שבמרכזו בקשה לקבלת מקלט מדיני - כבמקרה דנן - הנסוב על טענות בדבר רדיפה וסכנת חיים הנשקפת למבקש במדינת מוצאו, יש לטעמי ליתן משקל מיוחד לעובדה כי הכרעתו של בית המשפט בשלב הסעד הזמני עשויה להשליך על שלומו ובטחונו של מבקש המקלט (ראו: עע"ם 526/13 TAY SING YU CANO נ' מדינת ישראל - משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה, פסקאות 9-8 (22.7.2013); עע"ם 5612/13 פלונית נ' משרד הפנים, פסקה 7 (12.9.2013)).

           במקרה דנן, בית המשפט קמא דן בטענות המבקש ודחה אותן לגופן, בעומדו על הסתירות שהתגלו בגרסאות שמסר בראיונות ובתשאולים שנערכו לו. בבקשה דנן מנסה המבקש להתמודד עם הקשיים שעליהם עמד בית המשפט קמא וליתן מענה לתמיהות שאותן העלה בית המשפט. מבלי להביע עמדה לגבי טענות אלה אשר תתבררנה במסגרת הערעור, אציין כי קביעותיו של בית המשפט קמא בדבר חוסר מהימנותו של המבקש אכן מציבות בפניו משוכה גבוהה למדי ועל כן יש קושי להעריך את סיכויי הערעור כגבוהים. יחד עם זאת, לא התרשמתי כי מדובר על פני הדברים בערעור סרק ובמצב דברים זה יש לייחס משקל ממשי לטענותיו של המבקש בדבר הסיכון הנשקף לחייו במדינת מוצאו, וכן יש לייחס משקל לכך שהמבקש נמצא בישראל מאז שנת 2007.

6.       סיכומם של דברים - הבקשה לסעד זמני מתקבלת והמשיב יימנע מהרחקת המבקש מישראל עד להכרעה בערעור.

           ניתנה היום, י"ח בחשון התשע"ד (‏22.10.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: